עתירה לביטול צו גירוש מאיו"ש שהוצא נגד העותר-נדחתה

השופטת ע' ארבל:

1.        העותר נכנס לאזור יהודה ושומרון (להלן: האיזור) מירדן בשנת 2000 כשבידו רישיון ביקור שהונפק לו על ידי הרשות הפלסטינית, לבקשת אחייניתו, תושבת האזור. מאז ראשית שנת 2001 שהה העותר באיזור שלא כדין משך כשלוש שנים וחצי, עד שנעצר במחצית שנת 2006 על ידי כוחות הביטחון. העותר הועמד לדין והורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בחברות בחוליה אשר ביקשה לחטוף ולחקור חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, ובגיוס חבר נוסף לחוליה. בית המשפט הצבאי ביהודה גזר עליו בראשית שנה זו עונש של 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו וכן עונש מאסר מותנה וקנס כספי.

           עניינו של העותר הובא בחודש מאי האחרון בפני ועדת השחרורים וזו החליטה לשחררו מכיוון שהעותר אמור להשתחרר ממילא יומיים מאוחר יותר ומאחר והוא אמור להיות מגורש לירדן עם שחרורו, תוך שהדגישה כי השחרור מותנה בגירוש לירדן.

           בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיב להימנע מלגרשו מהאזור על פי צו הגירוש שהוצא נגדו ביום 28.5.07. צו זה, יובהר, הוצא נגדו עם שחרורו מן המאסר.

2.        העותר טוען כי צו הגירוש נגדו הוצא שלא כדין. לטענתו, מרכז חייו באיזור, שכן אשתו ומשפחתו באזור, ואשתו אף הגישה עבורו בקשה לאיחוד משפחות אצל הרשות הפלסטינית. לדבריו, טענותיו באשר למרכז חייו כלל לא נבדקו וכן לא נשקלה הבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה בעניינו.

3.        המשיב טוען כי צו הגירוש הוצא כדין בהתאם לצו בדבר מניעת הסתננות (יהודה והשומרון)(מס' 329), התשכ"ט - 1969. המשיב עומד על הסיכון הביטחוני הכללי הקיים מעצם ההסתננות לאיזור שלא כדין, כמו גם על הסיכון הפרטני הנשקף מן העותר כפי שהרשעתו מלמדת עליו. הוא מציין כי בדיקה שנערכה אצלו העלתה כי לא קיים כל רישום באשר לבקשה לאיחוד משפחות עבור העותר שהועברה על ידי הרשות הפלסטינית לישראל, וגם מטעם זה הוא סבור כי דין העתירה להידחות.

4.        דין העתירה להידחות.

           העותר נכנס אמנם לאיזור כשבידו רישיון ביקור, אולם גם לאחר שפג תוקפו של רישיון הביקור המשיך לשהות באיזור עד למעצרו. עצם כניסתו לאיזור מצויד ברישיון כנדרש אין בה כדי להקנות לו כל זכות להמשיך לשהות באיזור בטרם הסדיר שהייתו בו. לפיכך אין גם יסוד לטענות בדבר מרכז חיים שסבור העותר כי היה מקום לבחון בטרם הוצאת צו הגירוש. לא למותר לציין גם את הסיכון הביטחוני הנשקף מהעותר והנלמד מן העבירות בהן הורשע, כמו גם מחומר חסוי שהוצג בפנינו, אשר מעלים כי שחרורו של העותר בחזרה לאיזור יש בו כדי לסכן את שלום הציבור וביטחונו. בנסיבות אלה לא מצאנו ממש בטענות כי צו הגירוש הוצא שלא כדין.

           אשר לטענה בדבר בקשה לאיחוד משפחות שהוגשה עבור העותר, משזו לא הועברה על ידי הצד הפלסטיני לישראל אין טענה בדבר בקשה זו יכולה לעמוד, ובית משפט זה כבר הבהיר את הדבר בעבר (וראו: בג"ץ 5898/06 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.06); בג"ץ 7917/06 וזווז נ' מפקד כוחות אזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 1.11.06(; בג"ץ 7453/06 בע'די נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם, 31.10.06)).

           העותר נכנס לאיזור עם דרכון ירדני ועל כן מבקשת המדינה לגרשו אל המדינה ממנה הגיע ואשר בדרכונה החזיק. במצב דברים זה אין לו לעותר אלא לפנות לרשויות בירדן על מנת שימציאו לו מסמכים מזהים שיאפשרו את שחרורו ממשמורת ואת גירושו לירדן. 

           העתירה נדחית.

           ניתן היום, י"ח בטבת תשס"ח (27.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: